החלטה בתיק בש"פ 3517/13

           לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 ב-90 ימים החל מיום 22.5.2013 ומיום 27.5.2013 בהתאמה, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 25403-08-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

העובדות לפי כתב האישום

1.        אישום ראשון; ביום 10.8.2012, בשעה 04:30, הגיעו המשיבים כשהם נוסעים ברכב בו נוהג אדם אחר ואיתם אנשים נוספים לבית קפה בירושלים. נהג הרכב עצר בסמוך לבית הקפה, המשיבים יצאו ממנו והנהג סובב את הרכב כדי שיהיה בכיוון היציאה. המשיבים ניגשו לבית הקפה כאשר המשיב 1, ראמי קשור (להלן: ראמי), מחזיק באבן כדי לפרוץ לתוכו. ראמי זרק את האבן פעמיים עד ששבר את חלון בית הקפה והמשיב 2, רמזי סלים (להלן: רמזי), פתח את החלון מבפנים ונכנס לתוך בית הקפה. רמזי עקר את קופות בית הקפה, מסר קופה אחת לראמי ולקח את הקופה השניה בעצמו, ושניהם לקחו את הקופות לעבר הרכב. במקביל, הגיע למקום עובד בית הקפה על מנת לפתוח אותו, ובתגובה נהג הרכב ואדם נוסף (להלן: האדם הנוסף) שאלו אותו לאן מועדות פניו ולאחר מכן הכה אותו האדם הנוסף בראשו ובעט ברגלו, וכך עשה גם נהג הרכב. המשיבים עלו לרכב עם שתי הקופות ונסעו מהמקום.

           בשל כך, הואשמו המשיבים בעבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין.

2.        אישום שני (כנגד ראמי בלבד); בעקבות המתואר לעיל, נעצרו ראמי ונהג הרכב לצרכי חקירה. ביום 15.8.2012, שהו ראמי והנהג יחדיו בבית המעצר וראמי ניסה לשכנעו לשנות מעדותו. ביום 16.8.2012, שהו ראמי והנהג בבית משפט השלום בירושלים וכשעלו יחדיו במדרגות קילל ראמי את נהג הרכב וקרא לו מלשין. בזמן ששהו באולם הדיונים, שאל ראמי את נהג הרכב בשנית אם הוא אינו מעוניין לשנות את עדותו, וכשיצאו מהאולם איים ראמי לפגוע בגופו. גם בימים 20.8.2012 ו-21.8.2012, כששהו ראמי ונהג הרכב בבית משפט השלום בירושלים, קילל ראמי את נהג הרכב וקרא לו מלשין.

           בשל כך, הואשם ראמי בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

3.        לבית המשפט המחוזי הוגשה, בד בבד עם הגשת כתב האישום, בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 28.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי (הנשיאה מ' ארד) כי קיימות ראיות לכאורה נגד ראמי והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 12.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת נ' בן-אור) כי קיימות ראיות לכאורה גם נגד רמזי והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. רמזי ערר על החלטה זו לבית משפט זה, אך עררו נדחה ביום 16.10.2012 (בש"פ 7162/12, השופט נ' סולברג). בתיק העיקרי החלה שמיעת הראיות ביום 7.4.2013, ונקבעו שני דיוני המשך לימים 29.5.2013 ו-13.6.2013.

תמצית נימוקי הבקשה

4.        המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול - טוענת כי מסוכנותם של המשיבים ברורה וגבוהה כפי שניתן ללמוד מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות להם. לטענתה, מסוכנות זו מתעצמת לנוכח עברם הפלילי המכביד, כאשר ראמי הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות של תקיפת שוטר, ייצור וייבוא של כלי נשק, הצתה והנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, ורמזי הורשע, בין היתר, בעבירות של החזקה בסמים לצריכה עצמית וחבלה חמורה. ראמי אף ריצה מאסרים בפועל לרבות מאסר למשך ארבע שנים. המבקשת מוסיפה כי משפטם של המשיבים מתקדם בקצב משביע רצון ומעריכה כי בשתי ישיבות ההוכחות שנקבעו ייתכן שתסתיים שמיעת הראיות, או לכל הפחות שמיעת פרשת התביעה. לכן, טוענת המבקשת כי יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים. בדיון לפני הוסיפה המבקשת כי נהג הרכב הורשע, לאחר שכתב האישום נגדו תוקן כך שלא יוחסו לו עבירות אלימות, ונגזרו עליו 28 חודשי מאסר.

תמצית תגובת ראמי

5.        ראמי - באמצעות בא כוחו, עו"ד ריאד סואעד - טוען כי קצב התקדמות התיק העיקרי אינו משביע רצון שכן תשובתו לכתב האישום הוגשה כבר בחודש דצמבר 2012, ואילו הדיון הראשון בעניינו נערך רק בחודש אפריל 2013. לטענתו, הסיכוי כי תהיה התקדמות משמעותית בשני מועדי הדיון שנקבעו הינו קטן. ראמי טוען כי אכן יש לו עבר פלילי, אך חזקת החפות ממשיכה לעמוד לו בעניין זה וכי בכתב האישום שהוגש נגדו לא מיוחסת לו אלימות של ממש אלא אך קשר עקיף לקיום האירוע האלים. לכן, מבקש ראמי לשחרר אותו לחלופת מעצר בפיקוח קרובי משפחתו. לעניין האישום הנוסף המיוחס לו, טוען ראמי כי נהג הרכב נמצא כעת במאסר ולכן אין חשש לחיכוך בין השניים אם ראמי ישוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו בעיר העתיקה בירושלים, כאשר האזור מרושת במצלמות אבטחה של משטרת ישראל.

תמצית תגובת רמזי

6.        רמזי - באמצעות בא כוחו, עו"ד עאטף פרחאת - מצטרף לנימוקיו של ראמי ומוסיף כי חלקם של שניהם באירוע בכלל וביחס לעבירת האלימות שיוחסה לאדם הנוסף בפרט הינו קטן. לטענתו, ראמי והוא כלל לא נכחו במקום בו בוצעה האלימות. רמזי מוסיף כי אם הטענה שלו ושל ראמי ביחס להיעדר ביצוע בצוותא של עבירת האלימות תתקבל, הרי שהמעצר שריצו ארוך יותר מהעונש שיכול להיות מושת עליהם בהתבסס על המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. לטענתו, אכן קיים לו עבר פלילי, אך הוא אינו מכביד במיוחד שכן עבירת האלימות בה הורשע הייתה עבירה של סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות. עוד מוסיף רמזי כי נהג הרכב שהואשם תחילה גם בעבירת אלימות שוחרר לחלופת מעצר ורק בשל היעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני נותר בסופו של דבר במעצר. לאור האמור לעיל, מבקש רמזי לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח אחותו ובן דודו. רמזי מבקש כי ככל שבקשתו לשחרור לחלופת מעצר תידחה, יוארך מעצרו לפרק זמן קצר מזה המבוקש.

7.        לאחר שמיעת טענות באי כוח המשיבים, הוסיפה המבקשת כי בכוונתה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים נוספים בתיק.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, והאזנתי להשלמת טיעון מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים להתקבל.

9.       סעיף  62 לחוק המעצרים מסמיך את בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים לתקופה מוגבלת של 90 ימים. כידוע, על בית משפט זה, בבואו להאריך את מעצרו של נאשם כאמור, לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, אשר נהנה מחזקת החפות, לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי המשפט. אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים לוקחות בחשבון, בין היתר, את הימשכות מעצרו, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את עברו הפלילי, את חומרת המעשים המיוחסים לו, את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט ואת קצב התקדמות ההליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 3468/13 מדינת ישראל נ' טראוב (19.5.2013), פסקה 10; בש"פ 1149/13 מדינת ישראל נ' קארוט (18.2.2013), פסקה 6 והאסמכתאות המופיעות שם].

10.     במקרה דנא, ניתן ללמוד על מסוכנותם של המשיבים מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום ועבירת השוד בה הואשמו. המחלוקת המשפטית בשאלות האם ביצעו המשיבים בצוותא עם אחרים את הרכיב האלים באירוע והאם היו יכולים לצפות את הגעתו של אותו עובד לבית הקפה, מקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין בה כדי להפחית ממסוכנותם הנלמדת מכתב האישום [ראו למשל: בש"פ  2846/08 אדטו נ' מדינת ישראל (13.4.2008), פסקה 20]. לכך, יש לצרף את עברם הפלילי של המשיבים אשר כולל עבירות אלימות, ואין בעובדה שרמזי הורשע אך בסיוע לעבירת אלימות כדי להפחית מעברו הפלילי המכביד. כמו כן, לא השתכנעתי כי יש בחלופות המעצר שהציעו המשיבים בדיון לפני כדי לאיין את מסוכנותם.